מרחיבות גבולות

רותם בלה שמרון חיכתה שמונה שנים להזדמנות לצאת לחילופי סטודנטים בגרמניה.
לי קניאל כבר חזרה משם עם מבט חדש על רפואה, מערכות בריאות וישראל.
כתבה ראשונה בסדרה על הסטודנטים והסטודנטיות של הפקולטה לרפואה בטכניון שיוצאים לראות איך נראית רפואה מעבר לגבולות המוכרים.

יש שלב בלימודי רפואה שבו היציאה מהסביבה המוכרת היא לא רק חוויה אישית, אלא חלק מההכשרה. תכנית חילופי הסטודנטים של הפקולטה לרפואה ע”ש רות וברוך רפפורט בטכניון מאפשרת להיחשף לעולם רפואי אחר, להכיר שיטות עבודה שונות, לפגוש סטודנטים וצוותים רפואיים ממדינות אחרות, ולהרחיב את גבולות המחשבה על רפואה ומחקר.

בכתבה הראשונה בסדרה פגשנו שתי סטודנטיות לרפואה בטכניון: רותם בלה שמרון, שמתקרבת לסיום שנה חמישית ועומדת לצאת לחילופים באזור Brandenburg ליד ברלין; ולי קניאל, סטודנטית שנה שישית, שחזרה מחילופי סטודנטים באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה.

רותם בלה שמרון: “חיכיתי לזה שמונה שנים”
רותם בלה שמרון נולדה בקריית טבעון, גדלה בגבעת אלה שבעמק יזרעאל, וכבר שמונה שנים גרה בשכונת בת גלים בחיפה עם בן זוגה לביא, הכלב ג’נגו והחתול בורקס. היא מתקרבת לסיומה של שנה חמישית ברפואה, אבל את הרצון לצאת לחילופי סטודנטים היא סוחבת איתה הרבה יותר זמן.

עוד כשהייתה סטודנטית לתואר ראשון בביולוגיה בטכניון, רותם הכירה את תכנית חילופי הסטודנטים. כבר אז שקלה לצאת לחילופים, אבל בחרה לחכות 8 שנים. היא ידעה שהיא רוצה להמשיך לרפואה, והעדיפה לשמור את החוויה הזאת לשלב שבו תהיה חלק מההכשרה הרפואית שלה.

איך היה תהליך הקבלה?
“הליך הקבלה בבית הספר לרפואה מעט שונה מהפקולטות האחרות. יש צורך להתקבל לתוכנית כאשר ההליך כולל שליחת בקשה עם קורות חיים, גיליון ציונים, מכתבי המלצה ומכתב שלנו מדוע אנו רוצים לנסוע. בשלב הבא, רק חלק מהמגישים מתקבלים לשלב הראיונות, בו פרופ’ טומקינס-נצר אחראי התוכנית, ונציגות נוספות של הפקולטה מראיינות אותנו בראיון קצר באנגלית”.

“הריאיון, למרות שהיה קצר, היה מלחיץ מאוד וביציאה ממנו קיוויתי מאוד שלא פישלתי ושאכן השארתי רושם טוב. כשקיבלתי את מכתב הקבלה, התרגשתי מאוד”.

רותם יוצאת לגרמניה, לאזור Brandenburg ליד ברלין. היא מודה שלא שמעה הרבה על המקום עצמו, אבל ממה שסיפרו לה התרשמה שמדובר באוניברסיטה ובבית חולים מקצועיים וחברותיים, ושאנשי המקום נחמדים ומסבירי פנים.

היא לא נוסעת רק כדי “לראות עולם”, אבל גם לא מתעלמת מהחלק הזה, והיא מלאת ציפייה להכיר את העיר, בית החולים, האנשים והאוניברסיטה. העובדה שהיא תחגוג בנסיעה את יום הולדתה ה־30 הופכת את ההתרגשות לגדולה עוד יותר.

למה בחרת להשתתף בתכנית?
“בחרתי להשתתף בתוכנית מסיבות רבות: ראשית, החוויה של לימודים ומגורים בחו”ל, דבר שלא יצא לי להיחשף אליו מעולם ואני מאוד מתרגשת לקראתו. בנוסף, רציתי מאוד לחוות מערכת בריאות אחרת מהארץ, לראות כיצד בתי החולים והצוותים הרפואיים מתנהלים בכדי שאוכל ללמוד ולהעשיר את ארגז הכלים שלי כחלק מלימודי הרפואה. כמובן שאני מחכה לחוות גם את התרבות הגרמנית, את האוכל, הנופים והערים”.
כמו לפני כל יציאה למקום חדש, לצד ההתרגשות יש גם חששות. רותם מדברת על הדברים הפשוטים והאנושיים: שפה זרה, תרבות לא מוכרת, געגועים לבית ולאנשים הקרובים.

מה החששות?
“אני חושבת שיש את החששות הטבעיים והרגילים של כיצד אסתדר בשפה זרה שאינני מכירה, בתרבות שאינני מכירה, האם אצליח להסתדר ולחוות חוויה לימודית ואישית טובה. לצערי, בן זוגי לא יכול לטוס איתי לכל התקופה ולכן אני חוששת שאתגעגע מאוד, גם אליו, גם למשפחה ולחברים וגם לכלב והחתול שלנו, שהם לצערי בטוח לא יכולים לטוס איתי”.

אבל דווקא בתוך החששות האלה יש גם משהו שמחדד את הערך של החוויה. רותם לא מתארת את הנסיעה כהבטחה דרמטית להפוך ברגע לרופאה אחרת, אלא כהזדמנות להוסיף שכבה. עוד נקודת מבט. עוד פתיחות לדרכים אחרות לחשוב ולטפל.

מה את מקווה להרוויח מהתכנית?
“אני מקווה מאוד שהתוכנית תחשוף אותי לאקדמיה ולמערכת בריאות דומה אך שונה משלנו בישראל, גם שאוכל לקבל ידע ואולי גם לתרום הלאה. אני מקווה מאוד להיחשף לתרבות, לשפה ולחברה הגרמנית, להעשיר את ארסנל החוויות שלי מהלימודים הארוכים שלי בטכניון”.
“אני מאחלת לעצמי חוויה ייחודית משלי, כזו שמלאה בעשייה וחוויה, אבל גם שאדע ליהנות מהרגעים השקטים של היום, כוס בירה קטנה בפאב השכונתי”.

לי קניאל: לראות מערכת אחרת, להבין טוב יותר את שלנו
לי קניאל כבר נמצאת בצד השני של החוויה. היא נולדה בארצות הברית ועלתה לארץ בגיל 16. לפני הלימודים גרה ברעננה, וכיום היא סטודנטית לרפואה בשנה שישית בטכניון. מינואר עד אמצע פברואר 2026 היא השתתפה בתכנית חילופי הסטודנטים באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה, והתמקדה במחלקות אא”ג והשתלות.

עבור לי, הרצון לצאת לחילופים הגיע מתוך סקרנות מקצועית ברורה: לראות כיצד רפואה נלמדת ומתנהלת במדינה אחרת, ולהבין מה אפשר ללמוד מהשוואה בין מערכות בריאות שונות.

למה בחרת להשתתף בתכנית?
“בחרתי להשתתף בתוכנית כי היה לי חשוב להבין איך רפואה נלמדת ומתנהלת מחוץ לישראל, ולהשוות בין המערכת בארץ לבין מערכות אחרות. רציתי ללמוד לא רק מה שונה, אלא גם אילו דברים חיוביים אפשר לקחת ממערכות אחרות”.

“בנוסף, בעיניי קשרים בין אוניברסיטאות ובתי חולים בישראל ובחו״ל הם חשובים מאוד, במיוחד בתקופה הנוכחית”.

בגרמניה, לי גילתה שההבדלים נמצאים לא רק בדברים הגדולים כמו מערכת הביטוח והאשפוז כולל ההפרדה בין מסלולי טיפול ציבוריים ופרטיים, אלא גם בפרטים הקטנים.

מה הפתיע אותך?
“הפתיעו אותי הרבה דברים קטנים ביום־יום, כמו ההבדלים באופן חיטוי הידיים רק עם אלכוהול לפני כניסה לחדר ניתוח, החלפת נעליים בכניסה לחדרי ניתוח, וגם מבנה העבודה במרפאות. למשל, בפוליקניקה (מרפאת החוץ) העבודה התנהלה בחלל פתוח יחסית, עם הפרדה חלקית בלבד בין מטופל למטופל, וזה היה שונה מאוד ממה שאני מכירה. בהשוואה למה שהורגלתי אליו בארץ, הרגשתי שהפרטיות שם מתנהלת בצורה אחרת”.
לא הייתה ללי חפיפה רבה עם סטודנטים גרמנים במהלך הסבבים, משום שהמחלקות שבחרה אינן סבבי חובה עבורם. ובכל זאת, היא נחשפה לפורמט לימודי שונה מזה שמוכר לה בטכניון: שילוב מתמשך בין עבודה במחלקות לבין הרצאות מסודרות, לעומת המעבר החד יותר לשנים קליניות, שמאפיין את ההכשרה בארץ.

“אני מעריכה מאוד את האופן שבו בטכניון יש מעבר ברור לשנים קליניות, עם הרבה עצמאות, אחריות ולמידה מתוך העבודה במחלקה”.

הייתה חוויה אחת שנשארה איתך במיוחד?
“אחת החוויות המיוחדות ביותר הייתה ההשתתפות בקורס שהמחלקה לאא״ג העבירה למתמחים מרחבי העולם. בתור מי שמכוונת להתמחות באא”ג, זו הייתה חוויה מאוד משמעותית, מלמדת ומהנה”.

לצד הלמידה המקצועית, חילופי סטודנטים הם גם מפגש אנושי. לי נסעה יחד עם עוד ארבע סטודנטיות מהטכניון, והחבורה הזאת הפכה את התקופה לנעימה וחברתית. הן טיילו יחד בסופי שבוע, והאוניברסיטה שקיבלה אותן דאגה לספק מסגרת נעימה.

איך הייתה החוויה החברתית והבינלאומית?
“האוניברסיטה שקיבלה אותנו הייתה מאוד חמה ומזמינה. לקחו את כל הסטודנטים של התכנית לסיורים, לארוחות, ודאגו שנרגיש בנוח. במחלקת אא״ג היה לי מנחה צמוד שדאג שאחשף לדברים שעניינו אותי ונתן לי הרבה חופש לבחור במה להתמקד”.

“בנוסף, התחברתי גם עם מתמחה מלטביה שהייתה בחילופי סטודנטים במחלקה במשך שבועיים מהזמן שלי שם, והיה מעניין מאוד ללמוד גם ממנה על מערכת רפואית נוספת”.

כסטודנטית ישראלית בסביבה בינלאומית, לי מתארת חוויה מורכבת אבל חיובית בעיקרה. בתוך בית החולים היחס היה טוב מאוד, מלווה בסקרנות כלפי הרפואה בישראל ובמיוחד כלפי ההיבטים הטכנולוגיים שלה. מחוץ לבית החולים היו גם רגעים פחות נוחים, כמו מפגש עם הפגנות אנטי־ישראליות בסופי שבוע.

“להיות סטודנטית ישראלית בסביבה בינלאומית זו חוויה מעניינת, אבל גם כזו שדורשת הסתגלות. האופי הגרמני שונה מאוד מהאופי הישראלי, ולקח לי קצת זמן להתרגל לסגנון התקשורת ולתרבות המקומית”.

את שוקלת לחזור ללמוד או לעבוד בחו”ל בעתיד?
“לעבור לחו”ל באופן קבוע לא. כן הייתי מאוד רוצה בעתיד לצאת ל-fellowship או להשתלמות מקצועית בחו״ל. אני חושבת שהתקופה האחרונה, יחד עם החוויה בחילופים, דווקא חיזקה אצלי את ההבנה כמה חשוב לי לחיות בארץ וכמה משמעותית עבורי מדינת ישראל”.

“יש מי שחושבים שהמלחמה ואירועי 7 באוקטובר יגרמו לי לרצות לחזור לארצות הברית, אבל אצלי זה עשה דווקא את ההפך, זה חיזק את הרצון שלי לבנות את חיי בארץ”.