טקס הבוגרים של מחזור רפואה תשע״ט

טקס הבוגרים של מחזור תשע״ט התקיים בכ״ג בסיון (ה-26 ביוני, 2019). במעמד הטקס גב׳ עירית רפפורט נשאה דברים:

נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא, פרופ’ חגית עטיה, משנה לנשיא לעניינים אקדמים, מנכ”ל מכון רפפורט למחקר ביו רפואי פרופ’ נעם זיו, דיקן הפקולטה לרפואה על שם רפפורט פרופ’ אילון איזנברג, חברי הסגל האקדמי וכמובן 121 הבוגרות והבוגרים אשר מסיימים היום דרך ארוכה שהתחילה לפני שנים רבות.

למעשה מסע החיים האמיתי מתחיל באמת היום.

למסע הזה (ב”ס” ו”ע”) יוצאות 81 רופאות ויוצאים 40 רופאים עם משא (ב-ש’ ו-א’):

משא האחריות המוטלת על כתפיכם, משא החובה להמשיך להתפתח וללמוד, משא הקשיים של המערכת הרפואית הציבורית עימה תתמודדו בקרוב, ומסע (ב”ס” ו”ע” ) העבר והעתיד. את התרמיל העשיר שלכם למסע מילאו כבר טוב ממני מיטב המרצים והמרצות שליוו אתכם לאורך דרככם לתואר.

אך הרשו לי לנסות ולהוסיף לכם עוד קצת צידה לדרך.

המערכת שאתם עומדים להכנס בשעריה, מערכת הרפואה הציבורית, היא מערכת מורכבת, וגם אם אני מאמינה כי היא מהטובות והמתקדמות בעולם, במובנים רבים חוזקותיה גם מאירות את קשייה וחולשותיה. העומס במסדרונות שלא תמיד יודעים להכיל את כל אלו הנזקקים למזור, הלחץ הנובע מהזמן הרב במהלכו מחכים לפגוש ברופא, לקבל טיפול במכון, או להכנס לפרוצדורה חשובה – אלו נותנים את אותתם על המטפלים ועל המטופלים. אל תוותרו אף פעם על הרצון שלכם לשנות ולשפר את המערכת הזאת. זיכרו שמהפכות אמיתיות מתרחשות לאט ומבפנים.

אנו חיים היום בעידן הטכנולוגיה, ובמדע הרפואה החדשנות והיצירתיות נרתמות למטרה הנעלה ביותר – הצלת חיי אדם. מדינת ישראל כולה, והמוסד האקדמי המופלא בו אנו נמצאים היום, מהווים את חוד החנית של היכולות והפיתוחים הטכנולוגיים.

אולם דווקא עבודת הרופאות והרופאים, מחייבת שליטה מזהירה בטכנולוגיה המעודכנת, ושליטה מזהירה עוד יותר ביכולת לראות את בני האדם באופן בלתי אמצעי, לראות מבעד למסך, מבעד לעזרים הרפואיים – את האישה או האיש העומדים בפניכם, את המטופלים המופקדים בידיכם. היכולת לראות את בני האנוש שמולכם, היא היכולת לחמול, ללמוד ולהתפתח.

בין 121 הבוגרות והבוגרים, שמחתי לגלות כי מסיימות 80 רופאות. כאשה אני מלאת גאווה. כדי להסתכל על העתיד, חשוב להסתכל גם על העבר ולהודות לכל אלה שפרצו את הדרך: מאלסנדרה ג’יליאני, המדענית האיטלקיה מהנשים הראשונות אשר תועדו כמי שעסקו ברפואה כבר בשנת 1320, דרך אליזבת בלקוול, האישה הראשונה שהוסמכה לרפואה בארה”ב בשנת 1849 והיחידה בין 150 גברים שנתנו את הסכמתם שתלמד עימם;

וגם דרך הלנה כגן, אשר היתה רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל.

אני שמחה לחיות בעידן בו לא מציינים את כניסתה של אישה למקצוע הרפואה, אולם אני מצפה כי נראה אתכן, בוגרות יקרות, בתפקידים הבכירים ביותר במערכת הרפואה בישראל.

חשוב לי לציין כי זהו ערב מרגש מטעמים רבים, אך מרגש אותי במיוחד כיוון שזוהי הפעם הראשונה בה אנו חוגגים את המאורע בכתלי הטכניון עצמו. הטכניון, שזוכה שנה אחר שנה להכרה עולמית במובילותו ובמקצועיותו, הינו בית מעורר השראה לכולנו.

במעמד זה אנו מציינים את העמקת השותפות עם הפקולטה לרפואה על שם רפפורט והשימוש בה למען התפתחות המחקר, הרפואה והבריאות.

עוד ברצוני לברך את הנשיא היוצא וחברי לדרך מזה עידן שנים פרץ לביא שעשה ועמל למען המפעל המאוד מיוחד וייחודי זה וקידם ופרש אותו מעבר לגבולותינו ממזרח למערב תרתי משמע. ובאותה הזדמנות לברך את הנשיא הנכנס אורי סיוון בתקווה לשותפות ארוכה ופוריה –בהצלחה במשימה שקיבלת על עצמך.

ולכם הבוגרים והבוגרות על המסע הזה שעברתם, שהוא רק גשר למסע האמיתי שלכם, אקדיש את שירו של לאופולד סטף בתרגומו היפה של רפי וייכרט:

גשר.

לא האמנתי

בעמדי על גדת הנהר,

הרחב והסוחף,

שאעבור גשר זה, 

הקלוע מקנה דק, שביר

קשור בסיבים.

פסעתי קל כפרפר

וכבד כפיל,

הלכתי בוטח כרקדן

ומתנודד כעיוור.

לא האמנתי שאעבור את הגשר הזה,

ובעמדי כעת בגדה השניה,  איני מאמין שעברתי אותו.

וככל שנה אסיים בברכה: רופאות ורופאים מאחלת לכן ולכם, עלו והצליחו בכל אשר תפנו, לתפארת המוסד הזה, לתפארת מדינת ישראל למען כל אזרחיה, תושביה, והגר השוכן בתוכה, עשו רק טוב יישר כוחכם.

גב׳ עירית רפפורט, קרן ברוך ורות רפפורט, וחברת הדירקטוריון של מכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה